רזיאל נדל"ן שותפות מוגבלת נ' אריי

ב"כ התובעת עו"ד אימיק לוי ב"כ הנתבע עו"ד אלון גולן פסק דין

1.תביעה לפנוי דייר מוגן מחנות ברח' רזיאל 14-16 בתל אביב, ובצדה תביעה כספית על סך 5,086 ₪.

רקע

2.במועד הגשת התביעה, 15/11/06, הייתה התובעת הבעלים של המקרקעין ברח' רזיאל 14-16 בתל אביב, גוש 7015 חלקה 7. על המקרקעין בנוי מבנה בן שתי קומות. קומת הקרקע היא קומה מסחרית ובה חנויות, ואילו הקומה הראשונה היא קומת מגורים ובה מספר דירות. הנתבע מחזיק כדייר מוגן באחת החנויות שבקומת הקרקע, על יסוד הסכם שכירות שנכרת בשנת 1975 בינו ובין הבעלים הקודמים של הנכס.

התביעה

3.דמי השכירות החודשיים, במועד הגשת התביעה עומדים על 100 ₪ לחודש. מאז חודש 1/2003 ועד לחודש 10/2006 לא שילם הנתבע דמי שכירות וחובו, נכון ליום הגשת התביעה, עומד על 5,086 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנוסף, נטש הנתבע את המושכר והוא אינו עושה בו שימוש זמן רב. "אי תשלום דמי השכירות ונטישת המושכר מהווה הפרה יסודית של חוזה השכירות המקנה לתובעת את הזכות לתבוע את פינויו של הנתבע מהמושכר" (סע' 7 לכתב התביעה). התובעת מפנה להוראות סעיף 131(1) ו(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

ההגנה

4.אין לתובעת כל עילת פינוי נגד הנתבע, ותביעתה מונעת משיקולים זרים ורצון להתעשר על חשבון הנתבע שלא כדין.

הנתבע שילם לתובעת את מלוא דמי השכירות לתקופה הנטענת ואף שילם לה דמי שכירות מראש. ביום 19/12/2003 שילם הנתבע לתובעת דמי שכירות בסך 2,400 ₪ עבור השנים 2003-2004 (מצורפת קבלה). ביום 24/11/2005 הפקיד הנתבע עבור התובעת דמי שכירות בסך 2,400 ₪ עבור השנים 2005-2006 (מצורף טופס הפקדה). התובעת הנפיקה חשבונית מס בגין הפקדה זו רק לאחר הגשת התביעה ביום 27/12/2006 (מצורפת חשבונית מס).

הנתבע לא נטש את המושכר מעולם, הוא משתמש בחנות דרך קבע לצורך עסקו ומשלם בגינה באופן שוטף את דמי השכירות ואת התשלומים האחרים החלים על החנות.

ראיות הצדדים

5.התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית של מר ישראל רוזנבלט מנהל התובעת, ושל גב' יהודית סלע – מנהלת משרד עורכי הדין אשר ייצג את התובעת. שניהם העידו כי הנתבע אינו עושה שימוש במושכר מזה תקופה ארוכה וכי המושכר ריק ונטוש, כפי שניתן לראות דרך חלון הזכוכית שבחזית המושכר. שניהם ביקרו בבניין פעמים רבות ומעולם לא פגשו בו את הנתבע.

התובעת צירפה "תעודת עובד ציבור" של חברת החשמל ושל עיריית תל אביב. ממסמכי חברת החשמל עולה כי החל מחודש ינואר 2001 צריכת החשמל במושכר מועטת ביותר וכי החל מחודש יולי 2003 פסקה צריכת החשמל במושכר לחלוטין והחשמל נותק. ביום 25/5/2006 הופסק החוזה עם חב' השמחל והוא חודש ביום 25/11/2008. ממסמכי עיריית תל אביב עולה כי החל מתחילת שנת 2003 ועד סוף שנת 2008 לא הייתה צריכת מים במושכר.

6.הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (תצהיר מיום 28/5/07), ובו העיד כי מעולם לא נטש את המושכר וכי שילם את מלוא דמי השכירות ויתר התשלומים החלים עליו. הנתבע העיד כי החנות מחולקת לשני חלקים המופרדים בוילון. החלק הריק שראו עדי התובעת הוא החלק הקדמי של החנות אותו הותיר הנתבע ריק כדי להגן על החנות מפורצים. מאחורי הוילון מאחסן הנתבע כלי עבודה וציוד הדרושים לו לצורך ביצוע עבודתו כחשמלאי. החנות משמשת את הנתבע כבסיס יציאה לביצוע העבודות המתבצעות באתרי בנייה שונים. הנתבע מקבל דואר בחנות והיא משמשת לו כמען להתקשרות מול ספקים ולקוחות. לתצהירו צירף הנתבע תמונות של החנות על שני חלקיה. החלק הקדמי ריק לחלוטין ובחלק האחורי מדפים ועליהם מספר פריטי חשמל.

ביום 9/9/09 – לאחר קבלת תעודת עובד ציבור שהמציאה התובעת – הגיש הנתבע תצהיר משלים מטעמו. בתצהירו מבהיר הנתבע כי בתקופה אליה מתייחסת התעודה שהציגה התובעת (שנים 2003 – 2007) חל צמצום בהיקף עבודתו, והוא ביצע עבודות מזדמנות בלבד כ"תיקונצ'יק". לצורך עבודות אלה השתמש בחנות לאחסון כלי העבודה בלבד. בתחילת 2008 חל שיפור בהרגשתו של הנתבע והוא החל להפעיל את העסק בהיקף גדול יותר. גם לתצהיר זה מצרף הנתבע תמונות של החנות והפעם היא נראית "עמוסה" יותר הן בחלקה הקדמי והן בחלק האחורי, שמאחורי הוילון. עוד מצרף הנתבע חשבוניות של חב' החשמל המעידות על צריכת חשמל של כ-40 קוט"ש לחודש החל מחודש 12/08, וכן חשבוניות של חב' א.נ. עבודות בניין בע"מ, בכתובת המושכר, המבקשות ללמד על הגידול בהיקף פעילותו של הנתבע במושכר.

דיון

7.בפתח הדברים אציין כי במסגרת הסיכומים העלתה התובעת שתי טענות אשר זכרן לא בא בכתבי הטענות והן בגדר הרחבת חזית. התובעת טענה כי הוכח שהנתבע אינו עושה בחנות שימוש בהתאם להוראות ההסכם, לפיהן מתחייב הנתבע לעשות בחנות שימוש כחנות לצרכי חשמל בלבד, וכי היו שנים בהם השכיר הנתבע את החנות בהשכרת משנה. התובעת הגדילה לעשות בצרפה לסיכומיה מכתב מיום 20/1/99 המתרה בנתבע לבל ישכיר את החנות לאחר לצורכי הפעלת מסעדה במושכר ומורה לו להחזיר את הנכס לייעדו המקורי.

בדין ביקש הנתבע להתעלם מטענות אלה של התובעת, אשר לא נטענו בכתב התביעה. עילות התביעה היו נטישה ואי תשלום דמי שכירות – ואלה בלבד. התובעת לא טענה לשימוש שלא על פי הסכם השכירות ולא טענה דבר בעניין מסירת המושכר לאחר לצורך הפעלת מסעדה במושכר לפני שנים. למעלה מן הצורך מצרף הנתבע לסיכומיו הסכם מיום 1/3/2000 (מועד מאוחר למועד מכתב ההתראה שצירפה התובעת) ובו מוגדרים התנאים בהם רשאי הנתבע להשכיר את הנכס בשכירות משנה. ראוי לציין שהן מכתב ההתראה שצורף על ידי התובעת והן ההסכם שצורף על ידי הנתבע מתייחסים לבעלים הקודם של החנות – חב' ליבא נדל"ן והשקעות בע"מ. כאמור – אני דוחה על הסף טענות אלה של התובעת המהוות הרחבת חזית.

8.טענה נוספת שהעלתה התובעת מתייחסת לתשלום דמי שכירות בשנתיים האחרונות. לדבריה, הוכח כי הנתבע אינו משלם כיום דמי שכירות. גם טענה זו דינה להידחות. ראשית, מדובר באירוע המאוחר להגשת התביעה והוא אינו חלק מעילות התביעה. לו ביקשה התובעת לצרף נושא זה לתביעתה היה עליה לבקש את תיקון כתב התביעה. שנית, שוכנעתי כי התובעת מבקשת להכשיל את הנתבע באי תשלום דמי השכירות ועל כן נמנעה מלהורות לו למי להעביר את דמי השכירות. להלן חקירתו של הנתבע בעניין זה:

"ש. היום את משלם דמי שכירות במקום?